מועדון הכדורגל הפועל ״ויקטורי" באר שבע ערך הבוקר (שני) את טקס יום הזיכרון המסורתי לזכר אוהדי ואוהדות הקבוצה אשר נפלו במערכות ישראל ובפעולות האיבה.

הטקס נערך באצטדיון "טוטו טרנר" בנוכחותם של ראש עיריית באר שבע מר רוביק דנילוביץ'; נשיאת המועדון, הגברת אלונה ברקת; מנכ"ל המועדון, מר ניר כץ; סגן ראש העיר ומחזיק תיק ההנדסה, מר שלומי נומה; מנכ"ל חברת כיוונים, מר איתמר אוארטה; מנהלת אגף הספורט, הגברת גלית חן; מפקד מרחב נגב, תת ניצב אמיר קליין; מפקד תחנת באר שבע, ניצב משנה כפיר סולומון; הצוות המקצועי בראשות המאמן רן קוז'וך, הנהלת המועדון, שחקני הקבוצה, אנשי מחלקת הנוער ומשפחות הנופלים והנופלות. מאמן הקבוצה פתח את הטקס בקריאת "יזכור" ולאחריו עלה לבמה ראש העיר, מר רוביק דנילוביץ'.

נשיאת המועדון - אלונה ברקת: 

יום הזיכרון נכנס ואיתו תחושת הקדושה שסוחפת הכול. אוקיינוס של עצב גדול ובתוכו גלים של אור, של עוצמה ושל שקט. שקט מפלח ומתעתע.

בשנתיים וחצי האחרונות מאז פרוץ המלחמה, אני נפגשת לא פעם, למרבה הצער, עם הורים שכולים שאיבדו את היקר להם מכל.

המפגש הזה צורב את הנשמה ויש בו הכל מהכל- גדלות נפש האדם, עצב אין סופי, סימני חורבן וסימני תקומה.

בחודשים האחרונים, פגשתי את טליק ואיציק גווילי, שבנם רן ז"ל נפל בקרב ב-7.10.23. באותו בוקר ארור, רן היה בביתו, במהלך חופשת מחלה. כשהחלה המתקפה, רן, כמו גיבורים אחרים שהתגלו באותו בוקר, לא היסס. הוא יצא לשטח הקרב והגיע סמוך לקיבוץ עלומים. תחת אש תופת, רן, יחד עם לוחמים גיבורים נוספים, לא ויתרו, חיסלו מחבלים והדפו אותם מלהגיע לקיבוץ עלומים. רן, "מגן עלומים", נחטף והיה החלל האחרון שחזר לשטח ישראל.

פגשתי את משפחת כהן, שאיבדה את בן ז"ל, אשר נפל ב30.03.26, בקרב בדרום לבנון. בן היה אוהד מושבע של הקבוצה. עודד מהיציע הדרומי בכל עת שיכל, וכשלא התאפשר לו להגיע, עקב מרחוק אחר משחקינו. חיבקנו וניחמנו את המשפחה. עשינו ונעשה כל שביכולתנו על מנת לעטוף אותם ואת כל המשפחות השכולות. ביום שבת האחרון, לאחר המשחק, ציינו בחדר ההלבשה את יום הולדתה של שי, אחותו הקטנה. לא היה אפשר לעצור את הדמעות. זהו רגע אחד קטן מיני רבים שחווינו מאז השבת השחורה. רגע שמדגיש מהי קהילה של מועדון כדורגל.

כל חלל הוא עולם ומלואו. סיפור חיים מלא בפרטים. מלא בזיכרונות. על אהבה, על ספורט, על אמונה ועל תשוקה אמיתית לחיים. לכל אחד מהם, קשר מיוחד למועדון. המסע נקטע ואתן, משפחות יקרות, נדרשות לקום מהכאב ואליו בכל יום ויום מחדש.

בספרו 'הזהו אדם', הישיר פרימו לוי מבט אל התהום שבה ביקשו רוצחינו למחוק לא רק את הקיום הפיזי, אלא את צלם האלוהים ורוח האדם. אך מתוך האפר של אושוויץ, לוי הותיר לנו צוואה של תקומה: הוא לימד אותנו שהניצחון האמיתי, היכולת הבלתי נתפסת שלנו לקום מן החורבן, אינו טמון בהשכחת העבר אלא בנשיאת הזיכרון ככוח בונה ומעצים. ההתאוששות שעליה כתב אינה חזרה לאחור, אלא יצירה מחדש של חיים מתוך השברים, תוך אחיזה עיקשת באנושיותנו ובגדלות רוחנו.

ביום הקדוש הזה, כשאנו עומדים מול קבריהם של בנינו ובנותינו שנפלו על הגנת הארץ, ובתוכם אוהדיה הנאמנים של הפועל באר שבע, אנו מהדהדים את אותה עוצמה פנימית. הנופלים ציוו לנו לא רק את החיים, אלא את החובה להמשיך ולבנות חברה שקמה מן האפר פעם אחר פעם, חברה שבוחרת בחיים, שומרת על מוסריותה, ומבטיחה שרוח האדם ותקומת ישראל יגברו לעד על כל מבקשי רעתנו.

נזכור אותם ולא נשכח. זהו הדיבר ה-11 שדורנו חייב לקחת על עצמו כצו עליון. שנהיה ראויים להקרבתם. שנרבה באור ובעוצמה עד שהחושך יובס.

משפחות יקרות, ביום נורא זה, אנו שולחים לכם חיבוק, מרכינים את ראשנו ומתפללים שהיושב במרומים ישלח לכם מזור ונחמה.

יהי זכר הנופלים ברוך לעד.

צביקה כהן, אביו של בן כהן ז"ל, הדליק נר זכרון וקרא "קדיש". יהב אסולין, אחיו של יאיר נווה אסולין ז"ל, קרא את "מה זה להיות לוחם". לאחר מכן, מנכ"ל המועדון, ניר כץ, הקריא מקטעה של לאה כץ, "הבטחת לשוב".

שמעון אלקבץ, אביה של סיוון אלקבץ, אשר נרצחה ב-7.10, הקריא קטעה לזיכרה. כמו כן, שחקן קבוצת הנוער, יפתח סיגלר, הקריא את הקטע "רגע דומייה" ואופיר דוידזאדה  את "משפחת השכול". הטקס לווה בקטעי שירה ונחתם בשירת ההמנון מפי הזמר אבישי סופר.